ביקורת: "קולטון יוצא מהארון" (Coming Out Colton) עונה 1, נטפליקס על הומופוביה מופנמת ופריווילגיה לבנה

קולטון אנדרווד, שחקן הפוטבול לשעבר וכוכב "הרווק", יוצא למסע פריווילגי כדי לחגוג את חייו החדשים כחבר מוצהר בקהילת הלהטבפא"ק. טריגר אמא יהודיה: בין צפייה במלא לבנים עשירים נוכל למצוא בסדרת הריאליטי גם ראיון קצרצר עם כוכבת הענק מן העבר פראן דרשר, ספוילר – הקול שלה לא השתנה.

סדרת הדוקו ריאלטי, שעלתה בשבוע שעבר בנטפליקס, מתארת את תהליך היציאה מן הארון של קולטון אנדרווד, הרווק, שב-14 באפריל 2021 חשף שהוא הומו בראיון לתוכנית "בוקר טוב אמריקה".

הרגע הזה, כמובן, הגיע לאחר שהתחרה ב"רווקה" ובהמשך הפך ל"רווק הבתול" שיצא עם 30 נשים בעונת רווקים משלו. אנדרווד קפץ באופן מאוד יחצני על הגדר והצהיר על אהבתו לקאסי רנדולף בתוכנית "הרווק", ולאחר מכן התפתל כאשר מערכת היחסים ביניהם הסתיימה כשהמצלמות כבו והתוכנית נסתיימה. לאחר הפרידה, קאסי הגישה צו מניעה נגד אנדרווד בגין מעקב, שכלל טענה שהוא השתיל מכשיר מעקב במכוניתה. אנדרווד מספר באחד הפרקים בסדרה שהוא לא יכול לדון בכל זה בתוכנית החדשה שלו מ"סיבות משפטיות".

בהתחשב בכל סיפור הרקע הזה, נטפליקס הייתה יעד מהותי לביקורת על שהעניקה לאנדרווד פלטפורמה נוספת עם "קולטון יוצא מהארון". אבל הבעיה הגדולה יותר בעיני היא שהסדרה עצמה פגומה מיסודה.

במהלך העונה הראשונה, בת ששת הפרקים, אנו צופים כיצד אנדרווד מתחיל להתחבר לאנשים להטבפא"קים אחרים ולחקור מה גרם לו להרגיש שהוא צריך להישאר בארון. התוכנית מתחילה לפני הראיון שלו ב"בוקר טוב אמריקה", כשהוא יוצא בפני בני משפחתו ולוקח אותנו הצופים איתו בעודו מתכונן לחלוק את האמת שלו עם העולם.

בבסיס הניסיון של אנדרווד לתבוע מחדש את הנרטיב שלו, והסיפור ההכרחי מדבר על התרבות המודרנית של עולם הספורט. הוא מתייחס לאופן שבו עבר ארועים הומופובים בחדר ההלבשה בתיכון שלו, וכיצד אלו הובילו אותו להתבייש ולפחד, ולבסוף לשמור על נטייתו המינית בסוד. עם הסדרה היתה בעצם לאנדרווד הזדמנות להתמודד עם מה שהוא אומר שמנע ממנו לחיות בצורה אותנטית – אבל התוכנית מבזבזת בעיני לחלוטין את ההזדמנות הזו.

כבר במהלך הפרק השני שלה, שכותרתו "פוטבול", אנדרווד מדבר עם ספורטאים הומוסקסואלים ומבקר את המאמן שלו בתיכון כדי לדון בהערות הרעילות וההומופוביה שהוא עבר בחדר ההלבשה. עם זאת, כמו ברוב הסדרות, הבחינות של הנושאים המורכבים הללו נותרו ברמה בעיני הכי שטחית, והשאירו בי חשק להרבה יותר, שציפיתי שיגיע אך לשווא.

"הרגעים הרעילים ביותר בחדר ההלבשה הותרו על ידי המאמנים והאנשים שאמורים להיות שם לשמור על הילדים האלה", אומר אנדרווד. "כששמעתי שהם בסדר עם השמצות הומופוביות או בדיחה שקשורה להומוסקסואליות, זה פשוט הרחיק אותי לתוך הארון" הוסיף. בעיניי אם האירועים האלה באמת עוררו לראות עיניו ומחשבתו את הבעיות הבסיסיות בחייו, אז הם ראויים להרבה יותר תשומת לב ממה שהם מקבלים כאן.

למה "קולטון יוצא מהארון" הוא פקשוש גדול בעיניי?

למען ההגינות, חלק מהפרק השני היה מרתק. אנדרווד וחברו גאס קנוורת'י (המכונה גם "המדריך הגאה" שלו, כפי שכמה דיווחים ראשוניים התייחסו אליו) נפגש עם שלושה שחקני פוטבול הומוסקסואלים שמסתכלים אחורה על זמנם בליגת ה-NFL ועל היציאה שלהם מהארון. מייקל סם, דיוויד קופאי ואסרה טואולו משאירים מספיק רושם כדי לזכות לסרט דוקוס משלהם. קופאי מדבר על הדעות המתריסות השליליות של אנשים על המיניות שלו, באופן שהשפיעו על ההשתתפות בהלוויה של הגבר הראשון שאהב, על האופן שבו הגיבה משפחתו כששיתף את הסיפור שלו בפומבי, וכיצד שחקנים ארוניסטים מצאו דרכים להתרועע בסתר. טואולו מספר בפתיחות על איך הספר של קופאי הציל את חייו. אנדרווד משתף כי הוא זוכר שסאם הפך לשחקן הפוטבול הגאה הגלוי הראשון שנבחר בדראפט ב-NFL וראה את התגובות הרעות שהוא נאלץ להתמודד עימן בזמן אמת.

אבל בואו נעצור כאן לרגע, הסיבה האמיתית שלא התחברתי לסדרה היא מן המקום האישי שלי ושל חברי לקהילה הגאה. זכורים לי וגם ליוויתי הרבה מקרים של יציאה מן הארון. אלו תהליכים קשים שלא קורים בתנאים הפריווילגים הללו בהן נמצא אנדרווד, לא מבחינה כלכלית ולא מבחינת בגרות ואפשרויות. לרוב בימינו אלו שיוצאים מן הארון עוברים את תהליכי היציאה בגילים צעירים הרבה יותר, והתגובות אינן מוסרטות או מלוות בצוות הפקה וכזה עושר ואושר. לכן לי זה הרגיש לא טבעי.

אפילו צחקתי קצת כשהוא ישב עם אימא שלו לאכול נאצ'וס וגוואקמולי בבית הפריווילגי שלה, ועל הדרך החליק שהוא יוצא מן הארון. האמא היתה בשוק, אבל לא קיבלנו כצופים כלום מזה. רק חדי העין יוכלו לזהות שם מה עברה, רגעים המזכירים את העובדת הסוציאלית ניצן, מהזוג מנו וניצן, מהעונה ה-4 של חתונמי, כאשר היא מתה לצרוח אבל מודעת כל כך טוב למצלמות שנותרנו רק עם חיוך נוקשה על פניה.

דבר שאולי יפתיע את צופי הסדרה: ההון של קולטון מוערך רק במיליון וחצי דולר. קולטון הוא שופוני, ואולי זה דווקא מתחבר היטב לאורך החיים הגאה שהוא מכיר או מדמיין כמו בסרט "אני אוהב אותך פיליפ מוריס". היה שם יותר כסף, אבל הקריירה בפוטבול לא כל כך צלחה, ואז הסכם השתיקה עם האקסית, ואז דירות לו ולאחיו, ולכל אחד מן ההורים, תרומות רבות לכנסיה, ורכב יוקרה, והופ לא נשאר. הטעות היא לא שלכם, היא שלו, הוא מתנהג כאילו דרגת השכר שלו ושל גל גדות שלנו שווים. אז לא.

ההקדמה הזו באה לומר שאנדרווד הוא לא קורבן, ואי אפשר להשוות תהליך יציאה מן הארון של גבר בן 29 מפורסם, עם דירה ורכב לילדים בגילאי ההתבגרות שאין להם אמצעים ולעיתים אף נאלצים לצאת לרחוב. מכיוון שקולטון כזה "בייבי" או יותר נכון מנסה להצטייר כילד האהוב, אז לפעמים ישנה הרגשה שהוא בגיל ההתבגרות, אבל התהליך כאן הוא שונה. אין לו מה להפסיד, ומעבר לעניין הפיננסי, הוא מוקף במעגל תמיכה עצום שהתגייס לטובתו במהירות מחשידה, שנראית כאילו זה הכל בגלל התוכנית, ועדיין היא מהווה עוד אמצעי שלילדים או מתבגרים שיוצאים מן הארון לרוב אין.

התהליך כאן היה אמור להיות יותר נסוב ממה שאני הרגשתי בצורך של קולטון לטיפול, הוא סובל מהומופוביה מופנמת, שבאה לידי ביטוי בכל אחד מן הרגעים המצולמים בסדרה. עד כדי כך סובל שהוא לא מסוגל לומר מילה אחת בלי לחשוב ולתסרט אותה בראשו שלו לבד, וכל הזמן צריך להיות מוקף ב"יועצים" מקורבים שיבחנו את תשובותיו ויגידו לו מה נכון ומה לא. זה גם גורם לנו כצופים להבין שמדובר פה הרבה יותר בזוויות של ניראות של המצולמים, ולא באותנטיות השיח או אשכרה מעבר תהליך כלשהו.

איזו עבודת הסברה נעשית כדי לתמוך בספורטאים להטבפא"ק, ומי האנשים המובילים אותה?

מסע היציאה של אנדרווד הוא בצדק שלו, אבל דמיינו לעצמכם גרסה של סדרת דוקו שבה הספורטאי המקצועי לשעבר מחנך את עצמו ואז חוזר למאמן שלו עם הצעות מושכלות כיצד להפחית את הרעילות בחדר ההלבשה – כדי לטפל בבעיה לפני שהיא מתרחשת, או לפחות בזמן שהיא מתרחשת.

דבר אחד שסדרת הדוקו ריאלטי הזו כן ​​מבהירה הוא עד כמה ספורטאים צעירים מסתמכים על הקבוצות והמאמנים שלהם. "אני עצבני יותר לדבר עם המאמנים שלי מאשר עם ההורים שלי", מודה אנדרווד בפני קופאי וטואולו. הוא מסביר כיצד המאמן שלו היה כמו הורה עבורו וכיצד תרבות הפוטבול דחפה אותו להתנהג כילד, ולהסתיר את רגשותיו.

"זה מה שמחזיק אנשים בארון, זה בגלל שהרבה מהחלקים הרעילים הורשו ונחשבו כחלק מהתרבות", הוא אומר. אם זה המקום שבו הכל התחיל עבור אנדרווד, הוא ונטפליקס היו יכולים להשתמש בסדרה כדי להפנות זרקור לשיח נוסף שאנחנו לא מנהלים מספיק.

ההכללה של מייקל סם היא עוד הזדמנות בולטת שהוחמצה בתוכנית. אנדרווד היה באותו מסלול עם סם, והוא זוכר איך שחקנים אחרים דיברו על סם ובן זוגו, והודה שהוא מתחרט כעת שלא דיבר בצורה תומכת על חברו.

"מה שמייקל סם עשה היה צריך לתת לשחקנים אחרים בליגה הזדמנות לצאת ולא לפחד", אומר אנדרווד. "למרבה הצער, לא הגעתי אליו, ולא עמדתי בשבילו בחדר ההלבשה. אז, אתה יודע, גם אני הייתי חלק מהבעיה. הרגשתי שאני באמת מאכזב אותו מבפנים".

אנדרווד מודה שסאם התמודד עם מכשולים נוספים כאדם המזדהה כשחור, ושכבה נוספת זו של דעות קדומות הייתה גם היא יכולה להוות נושא מעניין לחקור בסדרה – לו אנדרווד ויוצרי הסדרה היו חושבים ללכת בכיוון הזה.

בפרק האחרון אנו מקבלים הצצה לזוג לשעבר פארן דרשר (ששיחקה בסדרת הטלוויזיה הקאלטית "נני") והשחקן האמריקאי-יהודי פיטר מארק ג'ייקובסון. דרשר הכירה את הגרוש בתיכון, ונישאה לו כשהיתה בת 21 בלבד. אחרי 20 שנה הם נפרדו והוא יצא בפניה והודה בנטייתו. פראן פה לאשר את הסיפור ולומר לקולטון שהוא עשה את הדבר הנכון, כאילו דה.

לפני שאנדרווד היה הרווק הבתול שקפץ מעל הגדר, ושעבר התמוטטות לאחר סדרת הריאליטי, הוא היה ילד הומו בחדר הלבשה שרק רצה לשחק טוב את המשחק. בפלטפורמה כמו נטפליקס, הוא היה יכול לתת לילדים בחדרי הלבשה ברחבי העולם סיכוי שיהיה להם הרבה יותר קל לצאת מן הארון מאשר מה שהוא עבר. במקום זאת, כל הסדרה פשוט הרגישה לי כמו פספוס מפוקשש גדול.

שאלה אחת נותרה פתוחה: האם הוא עדיין רווק?

בקצרה לא, לפני יומיים זה הפך לרשמי כאשר העלה אנדרווד תמונה לסטורי באינסטגרם עם החבר החדש שלו. בסטורי הרעיף אנדרווד על היפה שלו, מגייס התרומות הפוליטי ג'ורדן סי בראון, לרגל יום הולדתו. מריחים כבר את עונה 2?

העונה הראשונה של "קולטון יוצא מהארון" זמינה לצפייה בנטפליקס.