ביקורת: "דברים מוזרים" (Stranger Things) עונה 1, נטפליקס תודו לריידר בשמנו
ניסינו לשמור על קור רוח בזמן שצפינו בעונה הראשונה של "דברים מוזרים", אבל כל העונה סמרנו, נבהלנו, ובעיקר נזכרנו בוייב האייטיז האמריקני.
דברים מוזרים עונה 1, נטפליקס
בימוי
משחק
עריכה
עלילה
הכינו את הסודה והפופקורן!
הכינו את הווסטים, הסוודרים, חולצות הגולף והקוקיות - חוזרים לשנות ה-80! נטפליקס שוב מצליחים ליצור קלאסיקת אימה ומדע בדיוני, שממש קשה להוריד ממנה את העיניים. הרים של קיטש, כל המוסיף הרי זה אייטיז, עם שחקנית הדרמה ההוליוודית וינונה ריידר, וקאסט של מתבגרים שובי לב.
מופע שנות ה-80 תלמדו, ככה עושים את זה. העונה הראשונה של סדרת המדע הבדיונית והאיימתנית, "דברים מוזרים", באה לכפכף את הצופה בדרך הכי לא אלגנטית שיש.
"Stranger Things" של נטפליקס היא חגיגה של נוסטלגיה. "מבוכים ודרקונים", גווני אדמה, טלפונים עם חוגות, חיפויי עץ, מושבי בננה, "חייזרים", "מלחמת הכוכבים", כוסות פודינג, סטיבן קינג, ג'ון קרפנטר, חולצות רוגבי, כל מיני תספורות איומות, ג'ון יוז, הרשע אימפריה, "מלחמת הכוכבים", התחקות אחר קווים יצירתיים של סטיבן שפילברג. יוצרי "Stranger Things" רוס ומאט דאפר מתייחסים ונוגעים מחדש באבני הבוחן התרבותיות של ילדות אמריקאית.
"דברים מוזרים" מביאה או אולי מחזירה את הכוכבת ואייקון שנות השמונים וינונה ריידר. מעבר להקטנה שעשו לדמותה כאישה (במכוון), מולבשת וינונה ריידר במעיל קורדרוי חום. הלבוש הוא הצהרה חסרת שיק שסופחה לדמותה הטומבויית. היא אם חד הורית, ואולי גם לכן מבקשת הדמות שלה למלא עוד צד בחייהם של בניה.
באופן לא מפתיע, הסדרה בת שמונת הפרקים מתנודדת מדי פעם תחת המשקל של כל ההומאז' האצור הזה, מאבדת את החוט הנרטיבי שלה תוך שהיא רודפת אחרי עוד קצת מזכרות קולנועיות. אבל על פי רוב, ובניגוד מוחלט לסיכויים, דברים מוזרים מכבדת את הרפרנסים שלה בצורה הטובה ביותר, על ידי מספר סיפורים קיטשיים ומפחידים שבהם מפלצות הן אמיתיות, אבל כך גם כוח השינוי של האהבה ושל נאמנות.
למי קראת ווקי טוקי?
סיפור העלילה מתמקד בעיירה קטנה באינדיאנה, שם, וויל בן ה-12 (נואה שנאפ) נעדר. עד כמה שידוע לחבריו, הוא רכב על אופניו הביתה אחרי סשן ארוך בן 10 שעות של "מבוכים ודרקונים" אצל מייק (פין וולפהארד), כיאה לחבר ב-"חבורת החנונים" בעיר קטנה.
הצופה, לעומת זאת, מבין שזה לא הסיפור הרגוע והתמים הזה. מורגש כי משהו נורא קרה, משהו שכרוך במתח החשמל, אפקטים קוליים מוזרים ומה שזה לא היה שרדף אחר מדען מבועת במסדרון שומם וסודי בפתיחה של התוכנית.
לכן כאשר אמו של וויל, ג'ויס (ריידר), מתחילה ברגע שמגלה על כך, ובהיסטריה רבה, לדרוש מהצ'יף המטופש הופר (דייוויד הארבור) למצוא את בנה, אנחנו לגמרי איתה בכל העניין.
אבל להופר יש הרבה דברים אחרים בראש, כולל מקרה מוות מקומי מזעזע ודיווחים על בריחה מסתורית. אז זה נופל על חבריו של וויל – מייק, לוקאס (קיילב מק'לאפלין) ודסטין (גאטן מאטראצו) להתחיל לאתר אותו.
שלישיית הגיקים, הם חברים בעלי ידע הן בטכנולוגיה והן בפנטזיה האפית, מה שאומר שהם רגילים לחיות בעולם משלהם. כשהם נתקלים בנמלטת שהזכרנו מקודם, בחורה בעלת עיניי עגל ואילמת ששוחקה בעוצמה מדהימה על ידי מילי בובי בראון, זה נראה אך טבעי שהם יסתירו אותה, כמו ב-"E.T." במרתף של מייק. דונט ווארי, היא לאט לאט תפתח ותדבר.
אחת עשרה, אילבן, על שם המספר המקועקע על פרק כף היד שלה, כמובן מבועתת. במנוסה מ"גברים רעים", ובראשם מת'יו מודין בעל פני האבן בחליפה כחולה מרושעת ובור ביחסים אנושיים בסיסיים, אל (כפי שהבנים מכנים אותה) חוצונית למעשה אפילו יותר ממה ש-"E.T" היה בזמנו, ללא חשק אבל בכל זאת מסייעת בחיפוש אחר וויל.
עוד דמות עם אחיזה מעניינת בקרקע, היא דמותה של אחותו של מייק, ננסי (נטליה דייר). קו העלילה שהצופה חווה איתה הוא יותר רפרנס ל-"יפה בוורוד", גם היא אט אט הופכת חלק מן העלילה ומיפה בוורוד זה נדמה כאילו עוברים לסרט אימה אייטיזי של ג'ון קרפנטר. הנסיבות מובילות את ננסי לחבור לאחיו של וויל, ג'ונתן (צ'ארלי היטון). לג'ונתן יש מוניטין בקרב בני הנוער הקונפורמיסטים של העיירה כ-"משוגע", אולי בגלל שהוא מקשיב לקלאש, אולי בגלל שהוא גדל על ידי אם חד הורית. ננסי וג'ונתן מנסים יחדיו לתפוס מפלצת איימתנית, ומותקפים, למזלם סטיב הרינגטון (ג'ו קירי) בן זוגה של ננסי מגיע לעזרתם.
ג'ויס, בינתיים, עורכת חיפוש משלה, שעם האזכורים הרבים והמסנוורים שלו ל"פולטרגייסט" ו-"שובו של הנוסע השמיני", גורם לכולם לחשוב שהיא משוגעת.
רפרורים, מתי זה מתחיל להציק?
איך לומר, יש הרבה דברים שקורים מבחינת "הערות" שוליים ותרבות הפופ ולא הכל עובד. רק לעתים נדירות מאפשרים לדמותה של ג'ויס רגע שבו היא לא היסטרית, אם כי ריידר מצליחה בעיקר לשמור על עצבנות מתריסה שמצילה את ג'ויס מקטגוריית ה-"פוני של טריק אחד". סיפור צדדי על ננסי וחיי האהבה שלה נראה כמו ניסיון ממושך ומיותר יותר ויותר לתת לבת הגדולה מ"פולטרגייסט" קו סיפור של ג'ון יוז.
ריידר נהדרת, וכך גם אילבן שבסצינות מסוימות מתעכבים בעיני זמן רב מדי על השתיקה או על עיניה העצומות. במעט מילים היא מצליחה לעורר קקופוניה של רגש, מאימה ועד אהבה צעירה ענוגה. לדעתי שלושת הבנים חזקים באותה מידה, כל אחד מקסים ודמות מעניינת בפני עצמו: מייק הוא מנהיג החבורה, לוק הוא קול ההיגיון שמטיל ספק, דסטין הליצן ופותר הבעיות. מפלצות מכל הסוגים היזהרו. יחד, הם בלתי ניתנים לעצירה. מישהו צריך לתת להם סדרה משלהם.
"דברים מוזרים" עונה 1, עכשיו בנטפליקס.
