ביקורת: "דברים מוזרים" (Stranger Things) עונה 2, נטפליקס על הצד האפל

תסריט כתוב היטב, דמויות חדשות, והתקדמות ביקום ההפוך של הראשונה, "דברים מוזרים" עונה 2 עושה עבודה אדירה בהרחבת סיפורן של הדמויות האהובות והאימה שעדיין פוקדת אותן בדרכים חדשות ומפחידות.

מהסטייליזציה של הקרדיטים בפוסטר שלה ואילך, העונה השנייה של "Stranger Things" מתיימרת ללא בושה להראות כמו זיכיון ענק ברוח "מלחמת הכוכבים". העונה השנייה היא מכתב אהבה לאימה ולמדע בדיוני משנות ה-80 וה-90. העונה "דברים מוזרים" מעמיקה את המיתולוגיה של התוכנית, תוך בחינת תובנות של מרחבי הראש של הדמויות כשהן מגיבות להימור המוגבר של כוחות האפל העולים מן השאול.

בדיוק כפי שהעונה הראשונה של הסדרה התבססה על הטרור של אמא שכמעט מאבדת את בנה, דברים מוזרים עונה 2 מעניק גוון דומה לדמויות שמתחרדות ממותם של חברים ומהפחד מן התמותה שלהן. PTSD הוא המניע המפורש לדיון של מפקד המשטרה ג'ים הופר (דייוויד הארבור) עם ג'ויס ביירס (וינונה ריידר) על בנה, וויל (נוח שנאפ), ועל הרגשות שעלולים להתעורר אצל הנער ביום השנה להיעלמותו. סיפור נוסף ששזור בעלילה, הוא של ננסי (נטליה דייר) אשר מתעלת את הכאב של אובדן חברתה בארב ויוצאת למסע אחר הצדק. אולי, שום דבר לא יחזור לקדמותו בעיירת הוקינס, אבל הסדרה נמנעת מלצייר את הדמויות מוכות הטראומה שלה כהרוסות באופן בלתי הפיך.

האם דברים מוזרים עונה 2 טובה כמו עונה 1?‏

היא טובה ורעה גם יחד יותר מן העונה הראשונה של הסדרה, האחים ויוצרי הסדרה, מאט ורוס דאפר, נותנים תחושה אדירה של כוח משיכה למחיר הפיזי והפסיכולוגי של הנסיבות הפנטסטיות של הסיפור. הם מבינים לעומק את המציאות של ריפוי מטראומה איומה, וכיצד התהליך למעשה יכול להפוך אדם לרגיש יותר לפגיעה. במהלך העונה השנייה, נראה כי הפצעים הרגשיים של כל דמות מתבלטים יחד עם הווירוס העולמי האחר שמרקיב לאט את הוקינס מבפנים – סדרה של התרחשויות מוזרות, כמו כתמי דלעת שנמחקים על ידי רעל מסתורי ועצים סמוכים מכוסים ברפש סמיך וחלקלק. כשהאימה כל כך בלתי מוסברת, לפעמים קל יותר פשוט להיכנע לה.

דברים מוזרים חייבת במיוחד לתרבות הפופ של שנות ה-80, ובעיקר סאגת ההתבגרות של סטיבן קינג It ו-E.T של סטיבן ספילברג, אבל ריגושי הז'אנר של התוכנית נראים לעיתים רחוקות כמו פקסימיליות זולות. שימוש בחזרתיות בסדרה על ידי האחים דאפר מכוונים לתאר גרסאות מועצמות של אירועים מוקדמים בסדרה שלהם. זאת כדי להצביע בבת אחת על כך שהאלימות היא מחזורית, ושחושך אורב מתחת לחזיתות השמשיות ביותר. הסדרה מתרכזת בקבוצת חברים צעירים – וויל, מייק (פין וולפהארד), דסטין (גאטן מאטראצו) ולוקאס (קיילב מק'לאפלין) – שחיים בעיירה קטנה באינדיאנה, והיא בנויה בצורה אומנותית באופן יוצא דופן, עוד דבר המשקף את האופי האובססיבי של תשוקת הנעורים.

עם זאת, לפעמים זה מרגיש כאילו האחים דאפר פשוט מתרוצצים לפי קצב הגחמות הטעונות מבחינה אסתטית שלהם, במיוחד בארבעת הפרקים הראשונים מתוך תשעת הפרקים של העונה. לאורך כל הדרך, האחים היוצרים זורקים את רוב חלקי הפאזל של הנרטיב על השולחן מבלי להציע הרבה יותר מאשר רמזים מופשטים כיצד הם יתחברו. וויל רואה בעיני רוחו דמות שדולה בסילואט שראשה דומה לראשו של קסנומורף (חוצונים בידיוניים), והיא נעה כמו הכלאה בין מפלצת העשן בסדרה "אבודים", לבין סימביוט האנטי ארס בספיידרמן 3, קווי דמיון שנראים מכוונים בהתחשב באופי הטראומה המתחדשת אצל הילד. אפשר היה לקוות שהקצב יהיה מהיר יותר בסדרה, והרמזים או ההתקדמות יגיעו בקצב אחיד יותר או שווה לאורך כל הדרך, אבל האימה הצרופה של שיא העונה פוטרת בעיקר את ההסלמה המתסכלת שהובילה אליו.

האחים דאפר מכבדים את אנושיות הדמויות שלהם במידה שאולי נראתה לעתים קרובות יותר בקלאסיקה שהם מעריצים, מאשר ביצירות ז'אנר עכשוויות. אילבן (מילי בובי בראון) זוכה להתמקדות נדיבה במיוחד לאורך כל דברים מוזרים עונה 2, ומגדירה מחדש את מטרתה כ-deus ex machina של העונה שעברה. היא אחת הדמויות הבודדות עם היכולת והמסוגלות לעצור את היצורים מן השאול ההפוך (וממשיכה להגיע בדיוק בזמן הנכון כדי להציל את היום), אבל העדינות שבה הסדרה עוקבת אחר החיפוש שלה להבין את עצמה גורמת לה להראות יותר בת אנוש מאשר מכונה בעונה הזו. וויל הנעדר של העונה ה-1, הופך בעונה 2 לדמות עגולה יותר, דברים מוזרים נותנת לעצמה את המרחב לכבד את נקודת המבט שלו על סמך הניסיון המזעזע שעבר וכ-עד להשפעה עוצמתית.

עונה חדשה דמויות חדשות

דברים מוזרים עונה 2 בסופו של דבר מרגישה פחות כמו טיפ במזומן על הצלחת בעונה הראשונה, ויותר כמו ההשלמה הסיפורית שלה, מה שמאפשר ליוצרים לחקור במלואו את ההשלכות של העולם שהם יצרו. ריידר חולקת יותר את אור הזרקורים העונה, והיא והארבור מעגנים את האנסמבל בהופעות ההולמות את המציאות המבולגנת שלהם כהורים. העונה עולות הרבה סוגיות של מוסר איתם ג'ויס והופר נאלצים להתחשבן. העונה מראה לנו מוסר, חמלה ואפילו אחד מהאנטגוניסטים החדשים, בילי (דאקרה מונטגומרי), סוף סוף מוצג באור אמפתי, גם אם היה צריך לקבל מכות לשם כך. אחותו החורגת, מקס (סיידי סינק), הגיעה לשם לעזרתו.

העונה נבנית לאט, מאזנת בין רגעים של הומור ומתיקות נוסטלגית אל מול אימה הולכת וגוברת, זו אפקטיבית עוד יותר הודות לדמויות העגולות והטונציה שלהן שמעוררת את הסדרה. אין ספק כי האחים דאפר מביעים העונה את אהבתם להוקינס ולתושביה ברצינות מופרכת.

דברים מוזרים עונה 2, זמינה עכשיו לצפייה בנטפליקס.