ביקורת: "האשמה" של נטפליקס, סרט מתח בלי מתח

כשהתסריט לא עובד – קשה לייצר מותחן. הטריילר של הסרט החדש של נטפליקס, "האשמה" (The Guilty), נהדר; מנגד הסרט עצמו, מעבר לקראש על ג'ייק ג'ילנהול פשוט לא מחזיק מים. מי אשם בזה?

הסרט "האשמה" עלה בנטפליקס בתאריך 01.10.2021, ונראה כי אינו פרוגרסיבי וביקורתי כלפי שוטרים כפי שהוא מתיימר להיות, הביקורות על הסרט בעולם היו טובות מידי ביחס לתמורה בעיני. נפילתו של השוטר בפיתיון והטוויסט בעלילת הסרט אינם הפתעה אמיתית, אלא רק עוד שבריר מדכא וחזרה על סיפור מעייף.

כשהוא עוד רענן מתפקידו כמיסטיריו ב"ספיידרמן אין דרך הביתה", ג'ילנגהול (40) חוזר לז'אנר המותחנים שמוכר לו היטב. האשמה היא גרסה אמריקאית מחודשת לסרט הדני בעל אותו השם משנת 2018, בבימויו של גוסטב מולר. מותחן הפשע המקורי קיבל ביקורות נלהבות עם יציאתו וקיבל מועמדות לאוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה, וההצלחה הובילה ישירות להחלטה לשחזר אותו כל כך מהר תחת אולפן גדול יותר ועם שמות גדולים יותר.

"הרגתי גבר, ילד בעצם" מתפרץ ג'ייק ג'ילנהול כקצין ה-LAPD ג'ו ביילור במותחן המשטרה של נטפליקס, "האשמה". הוא מדבר בטלפון עם אישה שעומדת על גשר מעבר של כביש מהיר ומתכוננת לקפוץ. "למה?" היא שואלת. "אני לא יודע, כי יכולתי. רציתי להעניש אותו. כעסתי, אני כל כך כועס", מגיב ג'ו בנשימה עצורה וחצי דמע.

ג'ו ביילור, נציג במוקד טלפוני במשטרה. שגרת יומו של ג'ו היא לענות לשיחות וכל זה מתהפך כשהוא מקבל שיחה מאישה במצוקה, שמה אמילי ריילי קיאו, שנותנת הופעה קולית פנומנלית בהחלט). היא בצרות אבל לא יכולה להגיד בדיוק למה, אז ג'ו מוביל אותה בשורה של שאלות כן ולא. הוא מגלה שהיא נמצאת במצב נפשי מעורער מאוד, ועד מהרה הוא מושקע להפליא בסיוט שלה, אפילו יותר לאחר שהוא מדבר עם בתה בת השמונה, שנמצאת בבית לבד ומבוהלת. הוא נשבע להציל את אמילי ואת בתה מבלי שתהיה לו ממש הבנה ברורה של מה שקורה. הוא פועל על פי הפרשנויות שלו ועושה כמה טעויות דרסטיות.

הגרסה החדשה לסרט היא בבימויו של אנטואן פוקואה ("יום אימונים מסוכן"), שעבד עם ג'ילנהול ביחד גם על הסרט משנת 2015 "ללא כפפות" ( Southpaw). את תסריט הסרט כתב יוצר הסדרה "בלש אמיתי" ניק פיזולאטו. בהתחשב באוסף הכישרונות המעורבים, הציפיות של כולם מן הסרט היו גבוהות, אבל יצא שהוא שנוי במחלוקת בין הקהל והמבקרים. הקהל לא התחבר, המבקרים היללו.

פואקה ופיזולאטו קושרים בזהירות את התנהגותו של ג'ו לשגיאות בעבודת המשטרה מבלי להפוך את הסרט לפרשנות על הארגון עצמו. ובכל זאת, העובדה היא שג'ו עומד להופיע בבית המשפט למחרת בגלל טעויות שעשה בעבודה, ויש קו עוקב של מה שקורה לו בלילה הארוך הזה, אשר משקף את התדירות שבה שוטרים מתנהגים בדחיפות ולא בצורה נכונה, ומאפשרים לרגשות להציף את ההיגיון שלהם.

במאי חכם – העלילה פחות

90 דקות הסרט רץ, יש מתח, אבל אפס דקות של פעולה בפועל על המסך. במקום זאת, אנו רואים את תחנת המשטרה, יותר נכון 2 חללים ממנה ועוד חדר שירותים טיפוסי, ואת דמותו של ג'ו שבמשמרת הלילה מוצא את עצמו באמצע מצב לא פשוט. הצגת יחיד כמעט של ממש. לפעמים הוא עובר מחלל אחד למשנהו (כדי לקבל פרטיות), אבל אנחנו יחד עם הדמות הזו, לטוב ולרע, לאורך כל העליות והמורדות בסרט.

בכ-99% ממסגרת זמן הסרט אנו חווים את הסיפור בעיניו של ג'ו – כשפוקואה עושה את הבחירה הבימאית החכמה להשמיט מאיתנו פרטים מסוימים בתחילת הסרט. ההיעדר של הפרטים הללו, בשילוב עם השיחה המרכזית בסרט, מסייעים להפוך אותו לסרט בעל גוון משמעותי, ועדיין זה לא מספיק.

יש תחושה שאם ג'ו יצליח להציל את אמילי שהכל סוף סוף יהיה טוב יותר. הוא יהיה שוטר טוב, אבא טוב וגבר טוב. כמובן, כל מי שיניח את המטען האישי הזה על מקרה אחד בחייו האישיים, יעשה טעויות מכריעות מן הלחץ. פוקואה שם את כל כובד משקל היצירה בנוסף להתמודדות עם התפקיד על ג'ילנהול. במאים אחרים היו מוסיפים גרפיקה כמו שעון מתקתק או עורכים יתר על המידה, אך פוקואה והעורך ג'ייסון באלנטין ("זה") משאירים אותנו סגורים במימד של ג'ו ביילור, מה שנן מקום לשיחות של הדמות להתפתח מצד אחד יפה, מצד שני משעמם ומונוטוני.

"האשמה" זמין לצפייה בנטפליקס.