להט"ביסטאן: להגיב או לא להגיב? זו השאלה

לצד תמונת עגל הזהב בצבעי הגאווה עם הכותרת "להט"ביסטאן", נכתב "מביאים את הקול של העם למרכז הבמה!" באתר ההרשמה ל-"עכשיו מגזין" מבית ערוץ 14. משה בר-נתן חג'ג' משתף: "טרולים צריכים אוכל".

חודש הגאווה עוד שנייה פה, והטרולים מרימים את הראש. כל שנה זה אותו דבר, עם החגיגות הגדולות מגיע גם שובל של פונדמנטליסטים שמחכים לצבור יוקרה בקרב קהלי שוליים ולעשות הון חברתי על חשבון הקהילה הגאה. מה לא שמענו לאורך השנים מהלהטבפא"קופובים? תיוג כסוטים, דרך שלילת האנושיות ועד במקרים קיצוניים איום או קריאה לרצח, ועכשיו – להט"ביסטאן.

אחרי שאנחנו מבינים ומבינות שלהט"ביות היא דבר שקיים גם בטבע, וכי רואים את זה במגוון בעלי חיים גם את הנושא המגדרי וגם את הנושא המיני – שבעלי חיים מקיימים מערכות יחסים הומוסקסואליות ארוכות טווח, וגם אחרי שהקהילה המדעית מוציאה עוד ועוד התייחסויות לנושא, עולם הטיפול מבין שאין בכך משהו שאפשר לשנות. השנה יצאה על כך עמדה מסודרת של משרד הבריאות, כך שלא נותר אלא לעמוד עם עיניים משתהות אל מול הקריאות העיקשות כנגד אוכלוסיית הלהטבפא"ק.

אבל מה, הייטרים לא יהיו סתם הייטרים, הם יחפרו מתחת לאדמה ויוציאו פסוקים מהאוב כדי להצדיק את דרכם המוסרית שהופכת להיות הדרך העליונה והנכונה כאילו האמת נמצאת אצלם. הם יתפלפלו בדיונים עמוקים ויקראו לאזני מאזינהם שוב ושוב על כמה להטבפא"ק זה מסוכן וצריך להוקיע אותם מהחברה. למען הסר ספק, זה לא קורה רק במקומות הדתיים, זה קורה בעוד מקומות ובמגזרים שונים.

נדמה שהדבר הזה תופס תאוצה, בטח בעקבות הקמתם של מרכזים גאים בחבי הארץ בעקבות התכנית של המשרד לשוויון חברתי. תחום להט"ב ברשויות השונות עובד במרץ כדי לייצר חודש גאווה שכולו טוב מהצפון ועד הדרום. זה בוודאי לא מניח את דעתם של המגדפים שמרגישים שנגזלה מהם זכות ראשונים על הארץ, על התרבות, על המסגרות הברורות על אורחות החיים לשיטתם. כל חריגה מזה, ממיטה אסון וכלון על העולם בכלל, ועל העם היהודי בפרט. 

אבל אז עולה השאלה הגדולה, האם ואיך מגיבים על זה.

טרולים צריכים אוכל, הם צריכים את התגובות שלנו גם על מנת לייצר לעצמם הדהוד לדברי השטנה והבלע שלהם, הם צריכים שיהיו מוכנים מי שיסכימו להפשיל מקלדות ולהתפלפל איתם בצידוקים על זכויות הקיום שלנו על פני האדמה, במקרה הטוב – או תתחיל מסכת גידופים, האשמות ואיומים כשבבסיסן עומד הפחד העמוק מהלא ידוע, הפחד מקהילת הלהטבפא"ק "שבאה לחסל את אמות המוסר החברתיות", ובכל יוכלו להצדיק את הפחד שלהם, את הסלידה ואת הרצון למחות את הלהטבפא"ק מעל פני האדמה.

אז מה עושים עם להט"ביסטאן ודומיו? לפעמים לא עושים.

לא כל אמירה מצדיקה תגובה. כן, האמירה יכולה להיות מאוד מעצבנת, לא במקום… אבל היא אמירה שמביעה דיעה. יאללה, לכל אחד יש שתי דיעות לפחות – ובטח מעל דפי הרשת ומתוך עצבים לא נוכל לשנות דעתו של מישהו.

אבל אם כבר החלטנו להגיב אז מאוד חשוב לא לשתף את העמוד שפלט את דברי השטות. כן, ככה אנחנו לא נותנים טראפיק לאותו עמוד, ומשתדלים לגדוע באיבה את ההתפתחות של הדבר הזה למימדים גדולים יותר. מעבר לכך, אם נרצה לשתף או להתייעץ לגבי מה ניתן לעשות עם הדבר הזה – אפשר להציע תגובות ראויות מתוך עמודים סגורים, כדי לטכס עיצה. אם מצאנו משהו בדברים שהוא פוגעני או עלול להבשיל לכדי פגיעה של ממש בקהילה, רצוי ללכת למשטרה כדי להגיש תלונה. עם כל הביקורת שיש על המשטרה, נעשים מאמצים גדולים של המשטרה לתת שירות מיטיב יותר לאוכלוסיית הלהטבפא"ק. 

הנקודה המרכזית שלנו כאן היא לשלוט במשחק. לנצל את האמירה לטובתנו ולהבין מה תהיה דרך ההתמודדות הטובה ביותר. במסגרת התכנית נגד בריונות ברשת של האגודה למען הלהט"ב, שהקמתי וניהלתי, וקיימת עד היום, עובדים לפי שיטה סדורה למתן מענה על להטבפא"קופוביה ברשת. התכנית באה לענות מתוך מקום מלמד ומקרב ולהמשיך בטפטופים להכניס סדר והיגיון לתוך עולם הלהטבפא"ק. השאיפה היא למזער את האש וללמד כמה שיותר אנשים, אלו המגיבים ואלו שרק קוראות וקוראים תגובות, על להטבפא"ק. על התרבות, על מחשבות, על השוני ועל הדמיון.

זה אולי נשמע רך, אבל השיטה הזו עובדת. לאט לאט אנחנו רואים ורואות שינויים גם בחברה הדתית שהופכת להיות יותר ויותר מקובלת. הדרך שלנו עוד ארוכה, ואני בספק רב אם תור הזהב הוא הדבר הבא בשביל הקהילה, אבל אנחנו צריכות לחשוב לטווח הארוך, לראות בשינוי משהו שצריך להיעשות בצורה עקבית.

אנחנו לא נרגיש את זה עכשיו, אולי גם לא בשנה הבאה, אבל ככל שהנראות תגדל, וככל שנדע לענות בצורה מקרבת, נצליח לגרום לעוד אנשים להיות שותפים למסע שמחבר בין מגזרים ובין אנשים. ומי שלא, כנראה שלא חשוב איך נהפוך את זה, הוא לא יהיה בקטע שלנו. ולכל הפחות, נאלץ לחיות עם זה.