בחירות חמישיות: המלחמה על תודעת הציבור בפוליטיקה

"זה כבר לא פוליטיקה" שמעתי חברה אומרת על פיזור הכנסת בהקשר הדהירה לעבר בחירות חמישיות בארבע השנים האחרונות. אני, דווקא חושב שזו בדיוק פוליטיקה, והיא, מצויינת ובשיאה. מלחמה של פוליטיקה ותודעת הציבור.

בנט קרס תחת הלחץ שהפעילו מצד ימין על תודעת הציבור, נכנע לאימפוסטר קלאסי של ניצחון. מלמדים אותנו להפסיד אבל אף אחד לא מלמד אותנו לנצח, מדברים איתנו על איך מתמודדים עם כישלון, אבל מה על הכאבים שמגיעים עם צמיחה והצלחה?

הממשלה תפקדה יפה מאוד, בעיני אפילו מעבר למצופה עד כה, חשבתי שנראה קריסה כוללת של כל משרדי הממשלה בזה אחר זה כשנודע על ניצחון ממשלת השינוי. ההרס שהושאר לטיפולם אחר כל שנות ממשל הימין היה רב. כל כך הרבה בעיות שבעולם העסקי "הכרישים" היו שולחים את המתמודדים חזרה לביתם ללא השקעה, ועם ביקורת על זה שכבר ראינו כאלה ואין חדש או ממש, עדיף אולי לסגור.

הפוליטיקה חדשה או המדיה?

עם ניצחון ממשלת השינוי, היה על הקודקודים, ובראשם רוה"מ בנט, לעצור ולנשום, ולפתוח את הכיס והראש לאסטרטג או אסטרטגית אשר תחום מומחיותם הוא פוליטיקה, אבל לא סתם פוליטיקה, פוליטיקת תודעת הציבור. המלחמה שהיתה כאן בשנתיים האחרונות לא סבה אחר מה קורה במסדרונות הממשלה, אלא אחר מה קורה במדיה, הן באמצעי המדיה המסורתיים – טלוויזיה, רדיו, עיתונות ופרסום חוצות, והן באמצעי המדיה של העולם החדש, ניו מדיה – משפיעני רשת, פודקאסטים ומדיה חברתית (פייסבוק, אינסטגרם, לינקדאין, טוויטר, טיקטוק, יוטיוב).

מי שהשכילו כן לקרוא את מפת התקשורת היו הליכוד, והם בצורה הכי נכונה שיכולה להיות, צלחו בתחום של פוליטיקה ותודעת הציבור, לצערה של ממשלת השינוי. רגע שמאלנים ושמאלניות מכובדי, אפשר לא להסכים, אפשר לא להתחבר, אבל צריך להודות ולהבין כי במחנה השמאל היחידה שכן פעלה באופן דומה היתה כבוד שרת התחבורה ו-האל הורית לשעבר שהוכיחה לנו שגם דעות ועקרונות מורכבים בשמאל יכולות ויכולים לעבור שינוי עם השנים, מרב מיכאלי.

הציבור יודעות

כבוד השרה, לא רק לקחה מפלגה שנכשלה במערכות הבחירות האחרונות, עד כדי חלוף מעל פני הפוליטיקה הישראלית, היא גם הצליחה להביא את הציבור לקלפיות, והרשימה עם כמות מנדטים כמו שאף אחת ואחד לא שיערו. מיכאלי עבדה, בפרך יש לומר, על פוליטיקת תודעתה של הציבור. רוצה – שווה – יכולה – נלחמה.

מיתוג אישי, מיתוג מחדש מפלגתי, בניית שפה והשפעה על שפה קיימת, יצירת בידול וסטיילינג אייקוני – כל אלו יחדיו היוו את סך ההשפעה האדירה של כבוד השרה. נכון שעשתה גם עבודה בפועל בתחבורה, לפחות ניסתה, לא בכתה או קיננה על המשרד המפורק לחלוטין שקיבלה, אך היא זכורה בעיקר בזכות פוליטיקת התודעה מול ועם הציבור.

המלחמה על התודעה מתחילה בהבנת "מהי תודעה בכלל?", האופן בו כל אחת ואחד מאיתנו תופסים את סיבות הקיום שלנו, הטבע שלנו, ואופי או דרכנו לחוות חוויות. יש לנו רצונות, תפיסות, מחשבות ורגשות – על כל אחד מאלו, אם "מבינים" איפה ללחוץ לנו, ניתן להשפיע, לטוב ולרע. בשנים האחרונות, "אני מביע דעה" הפך להוכחה שלנו, בני האדם, כי אנו חיים. היחס הזה של "אני מביע דעה" משמע אני חי חזק עד כדי שאנו תופסים אחרים כ-"מתים" כאשר אין להם דעה או רצון על דבר מה.

פופ ופוליטיקה

דוגמאות מעולות לכך ניתן לראות בניסוי החברתי המופלא המתכנה "האח הגדול", שם הדמויות השקטות, אלו שאינן מוחצנות, אלו אשר חושבות ואלו אשר שומרות לעצמן "עפות" כבר בפרקים הראשונים של העונה. "לא היה לי חיבור איתה", "הוא לא דיבר בכלל", "אין לה שום דעה או משהו חכם לומר", אלו הם רק חלק מן המשפטים אשר חוזרים על עצמם כאשר אנו שומעים מתמודדים מנמקים את הבחירות שלהם להדיח מתמודדים אחרים. זליגה מעולם הפופ, ועיקרה היום בתוכניות ריאליטי ורשתות חברתיות, לא מן הנמנע מגיעה גם לפוליטיקה.

במלחמה על תודעת הציבור מי שאין להם מה לומר, נתפסים כ-לא נלחמים, לא יודעים כלום, לא מבינים. הורגלנו להתרשם ולהיות מוקסמים ממשפיעני רשת, ואלו חיזקו אצלינו את החוויה של "לומר כל מה שעולה לי לראש זה רק טבעי ומראה על ביטחון", נסכים או שלא, הציבור, אנחנו, נמצאות שם בנקודה הזו, ומי שלא פועל דרך הצינורות הללו, לא מגיע אלינו ובכך מבטל את עצמו, לא שווה לאלו שכן.

לעולם המדיה החדש ישנם חוקים מדוייקים, והם רבים, אבל בעיני המיוחד ואולי גם החשוב ביותר שבהם הוא "לדעת להקליל". היכולת להבין שהכל בר שינוי, לפעול נכון ומיד, ולוותר על הכנה, מה שנקרא "היכון – צא". לדעת לצחוק, להצחיק, ולהיות "בני אדם" עם הידיעה שהצורך להשמיע הוא טבעי ותמיד יהיו מי שירצו לשמוע, לא משנה באיזה עניין.

מקלילות ומקלילים

לפני כמה ימים ישבתי עם לקוחה, בנינו לה "גאנט", תרשים המשמש לתיאור פעילויות עם הקשרים ביניהן תוך ציון הזמן של כל פעילות ופעילות, בהקשר שלנו – מעין לוח עבודה אסטרטגי לפרסום התכנים ברשת. במפגש יצירת התכנים אחרי שהתחלנו לצלם הבנתי שהתוכן נראה מובנה מידי, לא קליל, לא נעים, למרות שהיא בשיחה אישית אחד על אחת הכי הקסימה אותי. הידע לעצור ולשנות כיוון ולהקליל את התוכן או אולי יותר נכון לומר להנגיש אותו לצופים הוא קריטי, ולא מוטל על רוה"מ או בעלת העסק כאן בדוגמה, אלא על האסטרטג שמלווה את התהליך.

סליחה מי האחראי פה?

לא פשוט לומר ללקוח, וגם רוה"מ הוא לקוח, שהוא "לא עובר", ובכל זאת היה צריך לעשות זאת, גם לראש האופוזיציה ישנו צוות שלם שמייעץ לו ומנגיש את הדברים שהוא רוצה לומר לציבור כך שיגעו בנו. היכולת להסיר חסם אגו מצד הלקוח, ולא להתעצל או לפחד מצד האסטרטג מדיה, היא גם היכולת להקליל. "אני שניה עוצר כי תודעתית לציבור זה עובר אחרת" אמרתי ללקוחה, והיא התפלאה, צרם לה לרגע, "אבל עבדנו על החומר הזה כל כך הרבה, השקענו ופיתחנו את הרעיון", שיתפה את כאבה.

"נכון מאוד, אבל ישנה מטרת על והיא קודם כל להגיע אל ליבו של הציבור, ולהם יש תפיסה ועולם שלא עולים כאן בהרגשה. לא נזרוק לפח את מה שהכנו, אלא נעשה שינויים, טוויקים (התאמות קטנות שאינן משנות זהות), ונדבר מחדש בצורת ראיון" היה הפתרון שהצעתי. היא לקחה נשימה עמוקה, וידעה לזהות בעצמה כי המטרה היא הערך העליון כאן ולא הצילום שלה שנקבע מראש. ישבנו מחדש על החומר עד שעבד לשנינו, אבל הכי עבד – לציבור ותודעתו.

רגע אבל איך בכלל יודעים מה יעבוד ומה לא? אלו הם סודות האסטרטג, שאחד מהם הוא היכולת "לדעת להקליל" את החומר, משימה פשוטה זה לא, ולרוב אלו שכן יודעים לעשות זאת עולים הון, ובצדק, אנחנו מדברים על בניית מסרים משני תודעה שגם מונגשים ברמה כזו שיהיה לכל אחת ואחד ברור מה רוצים מהן ומהם. לא שאני אומר שלבנט אין יועצים, אבל כנראה שלא היה לאף אחד מהם את האומץ לבוא ולדרוש ממנו משהו אחר ממה שהוא הציג, או שהוא עצמו נתבקש לשנות אך לא היה פתוח לתהליך בלב שלם, ושם במלחמה הזו הוא הפסיד, כישלון חרוץ. לצערנו, כישלונו, לא משפיע רק עליו אלא על מדינה שלמה שלא רוצה ולא מעוניינת בבחירות נוספות.

רכישת מיומנות או אאוט-סורסינג?

חשוב להבין, זה לא "בא טבעי" לראש האופוזיציה, הוא עוסק בביקורת עצמית ימים כלילות, מנסה ופועל, משדר ובוחן, כך גם שרת התחבורה. הנכון הוא דווקא לא לדעת בדיוק מה מדויק לי בהכל, כי אין דרך לכך, אלא בתחומים שבהם יש לי חוסר ידע לדעת לאגד מסביבי את טובי המוחות, וכאן סוד הצלחתו והצלחתה לדעתי.

עכשיו, המלחמה על תודעת הציבור בפוליטיקה עולה שוב שלב. מי שתדע וידע לדבר ולהגיב בזמן עם מסרים חדים ואל לב העם, לא לב הבוחר, לב העם, גם קטינים שאינם יכולים להצביע לדוגמה הם חלק מתהליך שינוי התפיסות של הבגירים, הוא או היא יובילו וינצחו. האם מיכאלי תדע למנף ולתת פוש להצלחה? האם בליכוד ימשיכו בקו המאוד ברור ואפקטיבי שלהם? ושאלת השאלות האם יקומו מנהיגי השמאל-מרכז ויהיו מוכנים להיחשף ואף לצאת מאזורי הנוחות שלהם ושלהן ולפעול? בחודשים הקרובים נגלה.